9 דרכים החברה המודרנית גורמת לשואב קיומי

איזה סרט לראות?
 

שאלו אדם ברחוב מה משמעות החיים וסביר להניח שתפגשו מבט ריק.



הסיבה לכך היא שאמנם אנו חיים זמן רב יותר מאי פעם ונהנים מנוחיות שהיו חומר החלומות רק לפני 100 שנה, אך החברה עדיין לא הצליחה להתמודד עם השאלה העומדת בראשם של כולם: מה הטעם בכל זה ?

הפסיכיאטר האוסטרי ויקטור א 'פרנקל טבע את המונח' הוואקום הקיומי 'בספרו 'Man's Search for Meaning' משנת 1946 וזיהה אותו כ'הרגשה של חוסר המשמעות האולטימטיבי והאולטימטיבי של חיינו. '



כבני אדם, רכשנו את היכולת שאלה על החיים משהו החורג מהדחפים היצריים של אבות אבותינו. יחד עם זאת, תרבות הקיום המסורתית שלנו ותפיסתה הצרה מאוד הוחלפה באחת המספקת לנו אפשרויות והזדמנות בלתי מוגבלות.

אנחנו כבר לא נאלצים לעקוב אחר אבותינו שאנחנו יכולים להיות כל מה שאנחנו רוצים להיות.

ובכל זאת, זה מעלה את השאלה: מה אנחנו רוצים להיות?

על מנת להתחיל לענות על כך, אנו מחפשים הכוונה לחברה ועל מטען זה החברה נכשלת.

היא עושה זאת במגוון דרכים, אך להלן 9 הרציניות ביותר:

1. המרדף אחר האושר

אני חושב שכולנו מחפשים אושר בצורה כזו או אחרת ואני בהחלט לא נגד חתירה כזו להיפך, אני מאמין שזה יכול להיות מניע לשינוי חיובי אצל אדם.

הדאגות שלי מכוונות ישר לחברה שלנו ולמסר הבסיסי שלכאורה משדר את המסר שכל דבר שאינו אושר הוא מחלה. שאנחנו לא יכולים להיות עצובים, אנחנו לא יכולים להרגיש אבודים ולא ניתן לראות אותנו נאבקים.

החברה האמריקאית נראית פגיעה במיוחד לאידיאל זה, במידה שהוא נראה כמעט מושרש ברוח הקולקטיבית של האומה.

הבעיה נעוצה בעובדה שאתה לא יכול לכפות אושר על אנשים. לפיכך, כאשר אתם חשים שביעות רצון, התנתקות או פשוט עצובים במשהו, התוצאה היא תחושת בידוד ובושה.

2. צרכנות / מטריאליזם

נראה שרובם המכריע של האנשים רוצים יותר מהחיים, ללא קשר למה שכבר יש להם. הם רוצים לקנות עוד דברים ודברים נחמדים יותר בניסיון להרגיש שלמים.

בין אם אתה קורא לזה צרכנות או מטריאליזם, יש טיעון חזק לומר שהוא גם הסיבה והתסמין של הוואקום הקיומי.

החיפוש הבלתי נגמר שלנו להשיג משמעות באמצעות צריכה הוא עדות לקיומו של ואקום. יכול להיות גם שאנחנו במירוץ חימוש מטפורי עם עמיתינו להחזיק אותם מחוץ לבעלותנו ואנחנו רואים את המיקום שלנו בטבלת הליגה החומרנית כסימן להצלחה שלנו בחיים.

כמובן, יש שפע של חברות שם בחוץ אשר יותר משמחות לספק לנו זרם קבוע של פריטי 'חובה' חדשים ובלעדיים וזה רק תורם למעגל ההנצחה העצמית.

3. מדיה חברתית

זה היה אמור להיות לך מעגל חברים קטן שאיתו תקשרת וכדי לעשות זאת נדרש לדבר איתם בטלפון או לפגוש אותם באופן אישי.

קדימה קדימה להיום ותוכלו לדבר כמעט עם כל אחד, בכל מקום ובכל זמן. המדיה החברתית אפשרה לנו לאסוף 'חברים' ו'עוקבים 'בקצב כזה שרבים מאיתנו יכולים כעת להתחבר למאות ואף אלפי אנשים בבת אחת.

בטח, תקשורת מיידית כזו יכולה להניע שינוי - רק תסתכל על התפקיד שטוויטר מילאה באביב הערבי - אבל זה גם נותן לנו חלון לחייהם של כל כך הרבה אנשים נוספים.

בכך שאתה עד לחייהם של אנשים רבים יותר, אתה בהכרח שופט את עצמך בצורה קשה יותר. יש אנשים עם משרות טובות יותר ממך, שותפים טובים יותר, בתים טובים יותר, מכוניות טובות יותר, חגים יותר יפים, יותר כסף וחיי משפחה מאושרים אין סוף לדרכים שבהן אנו יכולים להשוות את עצמנו לאחרים.

ככל שאתה 'מכיר' יותר אנשים, כך תראה יותר אנשים שעושים טוב יותר ממה שאתה עושה. לפני המדיה החברתית, אולי תוכל להשוות את עצמך רק לחברים שלך, לבני המשפחה ואולי לאנשים מפורסמים. ומכיוון שחבריך הקרובים עשויים להיות מאותו רקע סוציו-אקונומי כמוך, ההבדלים בעושר ובהצלחה הכספית היו קטנים יחסית. זה הכל נעלם עכשיו.

4. עליית הסלבריטאים

החברה המודרנית שמה דגש רב יותר על סלבריטאים, ובזכות המדיה החברתית והמהירות שבה הדברים נעים, כל אחד יכול להשיג רמה של מעמד סלבריטי בפרק זמן קצר יחסית.

יתרה מכך, כעת יש לנו גישה גדולה עוד יותר לסלבריטאים הודות לתקשורת 24/7, תוכניות טלוויזיה המבוססות לחלוטין על תפיסת הסלבריטאים ועל התקדמות הטכנולוגיה.

נראה שאנחנו כל כך אובססיביים לאישי ציבור אלה, ומבלים יותר ויותר מזמננו בקשר איתם, עד שחיינו שלנו מתחילים להיראות פחות מספקים. מכת ההשוואה ההיא מרימה את ראשה המכוער שוב כשאנחנו שואפים להיות כמו האלילים שלנו בכל דרך שאנחנו יכולים.

5. מדיה מסורתית

הרוב המכריע של זמן האוויר וסנטימטרי העמודים במדיום המסורתי של הרדיו, הטלוויזיה והדפוס מוקדש לסיפורים עם סנטימנט שלילי.

יש הצעה כלשהי שהדבר מתרחש בין השאר בגלל העדפתנו לכותרות אבדון ואפלוליות - הטיה שלילית שלנו - אשר התקשורת רק עונה על הדרישה.

אבל, האם הישענות התקשורת לכיוון הצד הנמוך של החיים יכולה לגרום לנו להרגיש פחות מאושרים באופן כללי? אחרי הכל, נטייה גבוהה לסיפורי חדשות שליליים עשויה להוריד את הציפיות שיש לכם לעתיד.

אם כל מה שתשמע וקרא עליו אי פעם זה רצח, מלחמה, רעב ואסון סביבתי מאיים, אתה יכול להתחיל לשאול את עצמך מה הטעם בכל זה.

וכך, מתחזק הוואקום הקיומי.

פוסטים קשורים (המאמר ממשיך למטה):

6. תרבות של בעיות יותר מפתרונות

בין אם ברמת השלטון, הקהילה או הפרט, יש נטייה להתמקד יותר בבעיות ובנושאים העומדים בפנינו ולא בפתרונות פוטנציאליים.

למרבה הצער, כשכל מה שאתה עושה זה להסתכל על בעיות, התגובה הנפוצה של רבים היא להאשים מישהו או משהו אחר. זה יוצר תרבות של התפטרות וחוסר אונים.

תרבות זו מתפשטת במהירות בקרב אוכלוסיות כאשר הן מבקשות להתנער מאחריות. ככל שגישה מאומצת על ידי יותר ויותר אנשים, כך גם זה נהיה מקובל יותר להעלים עין.

זה בדיוק מה שקורה בנושאים כמו שינויי אקלים, עוני, אי שוויון ומלחמה.

כן, יש בינינו אנשים השואפים לפתרונות לנושאים מרכזיים אחרים, אך הם מעטים.

לוקח יום אחד בכל פעם

אבל, עבור רובנו, תחושת חוסר אונים מובילה במהרה לחוסר תקווה ואנחנו מתחילים לסבול מסה משברים קיומיים .

במקום זאת, אנו זקוקים לחברה המעודדת ומאפשרת לנו לחוקק שינוי אמיתי באמצעות פעולותינו רק אז נתחיל לחפש פתרונות ולא בעיות.

7. התפלגות המשפחות

זו עובדה עצובה של העידן המודרני כי עד 50% מהנישואין יסתיימו בגירושין, תלוי איפה אתה גר בעולם. מה שיותר עצוב הוא שרבים מהפרידות הללו יכללו ילד או ילדים.

בעוד שחלק מהגרושות עשויות למצוא את המצב מעצים, רבים אחרים יחוו בושה, בְּדִידוּת או ריקנות. ויש ראיות להציע שילדים של משפחות חד הוריות נוטים יותר לחרדות, דיכאון ושימוש בסמים בחייהם הבוגרים (סימני הוואקום הקיומי שפרנקל עצמו זיהה).

בכל דרך שהתא המשפחתי מתקלקל, ההשפעות הן, בדרך כלל, שליליות עבור המעורבים. אולם החברה המודרנית מקבלת הרבה יותר משפחות 'לא שלמות', ולכן הסבירות היא שיותר ויותר אנשים יגדלו בבית כזה.

8. כישלון מערכת החינוך

אמנם חינוך אוניברסלי עדיין אינו מציאות ברחבי העולם, אך במקום בו הוא זמין, הוא נמצא כחסר.

לעתים קרובות מדי, מערכות חינוך מודרניות מתרכזות בהצטיידות בתלמיד בכישורים הדרושים להם כדי למצוא עבודה. האירוניה היא שלמרות שיש להם כישורים, אנשים רבים מתקשים להשיג ולהחזיק עבודה.

הסיבה לכך היא שהמערכת מתמקדת יותר מדי במידע והכשרה, והרבה פחות מדי בידע ובמה שאני מכנה חינוך אמיתי. האינדיבידואליות נחנקת, היצירתיות אינה מטופחת ושאלה בסטטוס קוו אינה נתפסת כחיובית.

צעירים מסיימים את מערכת החינוך עם מוח מלא בכמויות, אבל מעט מאוד למה. הם אולי יוכלו למלא תפקיד כראוי, אבל הם לא תמיד הם אנשים בוגרים ומעוגלים שמעסיקים מחפשים.

אם מערכת החינוך הקדישה יותר זמן ומשאבים לפיתוח רוחם של התלמידים, אני חושב שהם יוכלו לבחור טוב יותר בדרך שמתאימה להם. במקום זאת, הם עוברים כמו בקר דרך מבנה מגביל למדי שאינו מסייע להם למצוא את זהותם האמיתית.

לא פלא שהוואקום הקיומי חזק בקרב בני הנוער בעולם.

9. טיפול בקשישים

בתרבויות מערביות רבות הערך המושם לקשישים הוא נמוך למדי. ברגע שהם לא מצליחים לדאוג לעצמם, הישנים דחוסים לקהילות פרישה שם הם מבודדים מהמשפחה והחברים.

השווה זאת לתרבויות מסורתיות רבות - בייחוד לאלו שבמזרח הרחוק - בהן דורות מבוגרים גרים עם ילדיהם הבוגרים ומטופלים בהם. כאן הם נשארים חלק פעיל מחיי המשפחה.

האם זה יכול להסביר מדוע משברים באמצע החיים נפוצים יותר במערב? האם אנו מסתכלים על קרובי משפחתנו המזדקנים ומבקשים להימנע מההבנה שגם אנו מתבגרים איתם בכל יום שעובר?

יהיו הסיבות אשר יהיו, אין ספק שהעולם עומד בפני משבר שמשמעותו שיותר מדי מאיתנו סובלים במהלך חיינו בשל היעדרו, ובאחריותנו הקולקטיבית לשנות את כיוון הנסיעה שלנו כדי להמשיך לקיום משמעותי יותר.

האם אתם סובלים ממשבר קיומי, או שעברתם בעבר? השאירו תגובה למטה ושתפו את מחשבותיכם וחוויותיכם.